<h1>הגהות שערי דורא סימן פ"ה</h1>
<h2>דף עו.</h2>
אם א)הכניסו כף חולבת בקדירה של בשר רותחת. או איפכא מכל מה שנכנס מן הכף בקדירה יש לשער בס' ב)שאין לעמוד על הדבר כמה איסור יצא ממנו אבל מה שלא נכנס מן הכף בקדירה א"צ לבטל ג)ואפילו הוא של מתכת (דאיכא למימר) דחם מקצתו חם כולו. מ"מ לא אמרינן דהולך (ד"ל דהוליך) בליעתו בכולו. והרי יש לך ששה דינין. הראשון כף חולבת ד)בת יומא שתחבו בקדירה של בשר. או להיפוך ה)אם יש ס' בקדירה כנגד מה שנתחב מן הכף ברוטב. הקדירה והתבשיל מותרים ו)והכף אסור מפני שבלוע מבשר ומחלב (ד"ק בפנים ואפי' אם אח"כ תוך אותו מעל"ע חזרו ותחבוה בדיעבד בבשר או בחלב אוסרת מאחר שהיא בת יומא מבליעה ראשונה) ז)ואם אין ס' בקדירה ראשונה הכל אסור ח)אפי' בהנאה. ומיהו הכלים שנאסרו מחמת בשר בחלב מותר להשתמש בהם דבר צונן או פירות או כל דבר שאינו צורך אכילה. ואפי' חמין כגון מים לרחוץ ראשו שקורין בל"א לויג"א מאחר שאין ההנאה מגוף האיסור כדאמרי' חבית של יין נסך אסור בהנאה ואמרי' בפא"מ ל"ג [ע"ב] אי רמי ביה גוי חמרא מותר לישראל ט)למירמי ביה שיכרא. ובפ' אלו מציאות (דף כ"ד ע"א) נמי אמרינן מצא חביות של יין נסך היין אסור בהנאה וחבית מותר וסתם חביות של חרס הן ול"ש בהו הגעלה י)והא דחרס הדרייני אסור בהנאה משום יא)דרוצה בקיומו ע"י דבר אחר יב)משום היין הבלוע בו (פירוש שמפליטין אותו יג)במים ע"י שרייה) אבל המאכל הנאסר משום בב"ח יד)אסור בהנאה. לא מבעיא דאסור ליתן לשפחתו או לכלבו שהרי נהנה בו ממנו. אלא אפי' לכלב דעלמא. או לנכרי דעלמא שלא ראה אותו מימיו אסור ליתן (וכ"כ הטור גבי חמץ ש"ל). הדין השני כשאין הכף בת יומא הכל מותר הקדירה והתבשיל טו)ואפי' אין בו ששים לבטל הכף טז)אבל הכף מ"מ אסורה שהרי בלועה מטעם בשר בחלב (ד"ק ואסור לתוחבה הן בקדירה של בשר הן בקדירה של חלב) אך בדיעבד אינה אוסרת מחמת בליעה ראשונה שהרי אינה בת יומא מבליעה ראשונה. הדין השלישי כשבא החכם להתיר האיסור שנפל בקדירה או הכף בס' צריך לחקור אם לאחר שתחבו הכף בקדירה יז)נתנו מים בקדירה כי שמא בתחלה לא הי' שם ס' ונאסר הכל ומים שנתנו אח"כ אין מצטרפין להתיר. (ואף שהטור י"ד [סי' צ"ט] חולק על זה מ"מ הכי עיקר כאשר הארכתי בספרי ש"ל). הדין הרביעי אם נשפכו המים שבתוך הקדירה וספק אם היה ס' בשעת תחיבת הכף אם לא. לדברי רש"י (מחלוקת זה של רש"י ור"ת תמצא בפרק גיד הנשה דף צ"ח [ע"ב] בתוס' וברש"י) שמפרש טעם כעיקר דרבנן. דנין להקל בספק. ולדברי ר"ת שאמר טעם כעיקר דאוריי'. דנין להחמיר. יח)(ונהגו העולם כר"ת) והיכא שספק לאדם שאינו יודע לשער לפי שאינו בקי. והמים והחתיכות לפנינו אין זה קרוי ספיקא. ואין להתיר אפי' לפירש"י דפי' טעם כעיקר דרבנן. הדין החמישי אם בישל דבר בקדירה של איסור כגון של נכרי יט)אם היא בת יומא התבשיל כלו אסור. שהרי בתבשיל אין בו ס' נגד כל הקדירה (פי' אפי' לעולם לא תמצא ס' נגד הקדירה ש"ל) כ)(דמשערינן) (ס"א ומשערינן) כאלו היתה הקדירה כולה חתיכה של איסור ולא משערינן במה שבלע דלא ידעינן כמה בלע וריב"א אמר דדינא הכי הוא דלעולם אזלינן לחומרא. אם בשר של איסור נפל בקדירה של היתר לא משערינן בס' כ"א ברוטב ובחתיכה ולא במה דבלע בקדירה (של היתר) מן ההיתר ואם בישל היתר בקדירה של איסור לא משערינן במאי דבלע בקדירה (של איסור) מן האיסור בתחלה. אלא רואין אותו כאלו כל הקדירה כולה איסור. אבל אם בישל היתר בקדירה של איסור שלא היתה בת יומא התבשיל מותר דנותן טעם לפגם מותר. אבל לכתחלה אסור לבשל בקדירה של איסור. אע"פ שאינה בת יומא. ואע"ג דנותן טעם לפגם מותר כדאיתא בשילהי ע"ז (דף ע"ו) מ"מ גוזרין שאינה בת יומא אטו בת יומא. הדין הששי כאשר כתב רבינו ברוך (בספרו ספר התרומה סימן ע"ד) כשהחכם בא להתיר התבשיל המבושל בכלי של איסור ע"י כא)שהקדירה אינה בת יומא [אינה בת יומא, פי' משימוש של בשר אף שהוא מעל"ע לשימוש של מים שהוחמו בתוך מעל"ע לשימוש של בשר וק"ל ש"ל] או פעמים שיש שבוע צריך לחקור אם הוחמו בו חמין בו ביום כב)או תוך מעל"ע שנעשה בו האיסור שכן שוים המים לבדם כמו האיסור עצמו שכל המים נעשים נבילה כיון שלא היה בהן ס' לבטל טעם פליטת הכלי שבכל הקדירה וחזרו ונבלעו. ודוקא בקדירה ב"י בלוע מאיסור אמרינן דהקדירה נעשית חתיכה דאיסורא שכל המים קרוין איסור. אבל היתר בהיתר אין הדין כן. כגון בשר בקדירה של חלב. או חלב בקדירה של בשר. דאם הכלי אינו ב"י עכשיו משימוש של בשר או של חלב. אז הכל מותר אע"ג שנעשו בהן מים חמין לעולם. לפי שכל המים אין בהן דין פליטת איסור מן הכלי שהרי הן היתר וכי חזרו ונבלעו בכלי. לא נבלע רק מעט מן הבשר שנפלט מן הכלי. או מן החלב המעורב במים. שהרי עשר ידות חוזר ונבלע בכלי מן המים של היתר. יותר ממה שחוזר ונבלע מן הפליטה של כלי. דדוקא באיסור אמרינן חתיכה עצמה נ"נ שכל המים קרוין איסור. גם יש להתיר מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט. דאיכא שלשה נ"ט הראשון בכלי והכלי במים וחוזר ונבלע בכלי. הרי שלשה נ"ט (במ"ס אין זה) (אם יבשל באותה קדירה) וכש"כ אם הוחמו בו מים הרבה פעמים דאיכא נותני טעם הרבה דמותר. בצרפת נוהגים דנותן טעם לפגם שיעורו מעל"ע. מיהו יש שנוהגים בזה המלכות (באשכנז מקום כבודו) כרש"י דנותן טעם לפגם אפי' לילה אחת וכן כתב ריב"ם אחיו של ר"ת דנותן טעם לפגם אפי' לילה אחת כדאמרי' (בפ"ב דע"ז דף ע"ו) דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דמשמע דוקא בת יומא אבל אינה בת יומא נפגמה אפי' בלא מעת לעת. [שערי דורא הלכ' ביטול בשר בחלב סימן פ"ה]. א)0אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה ואם ביטל ה"ז מותר ואעפי"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל. ונ"ל כיון שהוא קנס אין אוסרין התערובות אלא על זה העובר. אבל לאחרים הכל מותר. מיימוני פט"ו ממ"א. הגה חדשה מעשה בקורקבן דתרנגולת נמצא בקדירה של חלב ונתבשל עמו, ולא הי' ס' נגד הקורקבן והתירוהו משום דבשר עוף דרבנן, ומסקינן כי אמרינן אין מבטלין איסור לכתחילה ה"מ בדאוריי' אבל בדרבנן מבטלין עכ"ל. ב)0בשר חיה ועוף בחלב לא אסור אלא מדרבנן. הלכך לא בעינן ס' אלא ברובא בעלמא בטל, והא דתנן טיפת חלב כו' היינו דוקא בבשר בהמה א"ז הובא בהגהת אשר"י פכה"ב. [פגה"נ צ"ח ע"א] ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא, סבר מר בר רב אשי לשיעורי בתלתין פלגא דזיתא, א"ל לא אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן כו', הלכך אפי' חצי זית חלב או נבילה או פחות בעי' ס' ולא מזלזלינן בשיעור דרבנן, ודוקא דומי' דחלב ונבילה, אבל כל דבר שעיקר איסורו דרבנן ולית ביה איסור דאורייתא אפי' כזית ויותר מכזית בטל ברובא בעלמא ולכתחלה נמי מבטלינן ליה כדפי' בפ"ב דע"ז. א"ז הגדול, הגה באשר"י פגה"נ סי' כ"ח. ג)0ואפי' הוא של מתכות דחם מקצתו חם כולו. מ"מ ל"א דהוליך בליעתו בכולו. קבלתי דכך המנהג מהרא"י ז"ל. ד)0ודין ב"י נהגו העולם להצריך מעל"ע (ד"ל בשם סמ"ק) וכן המנהג (ד"ל פשוט) מהרא"י ז"ל. ה)0ריב"ק הי' משער ס' נגד הכף שמילא כלי מים, ותחב הכף איסור ס"פ ונגד המים שיצאו הי' מצריך ס' בקדירה כו'. ו)0יש לתמוה למה הכף אסור כשיש ס' בקדירה יחשב הכף כהוגעל מבליעתו ויהי' לה דין הקדירה אם בשר בשר כו' וי"ל דלמא אתי למיטעי (ד"ל היכא שתחב כולו בקדירה) (אטו היכא שלא תחבו כ"א קצת) ועוד דמספק רתיחה מצרכינן ס' והגעלה אינה מועלת כ"א בודאי רותחין, ועוד אנו מצריכין ס' מכל הכף אפי' בספק תחבה כולה, והגעלה אינה מועלת כ"א לתחבה כולה סמ"ק רי"ג. ז)0ואפילו אם אח"כ תוך אותה מעל"ע חזרו ותחבוה בדיעבד בבשר או בחלב אוסרת מאחר שהיא ב"י מבליעה ראשונה. ח)0ובשר בחלב אסור בהנאה הלכך קדירה שבשלו בה בשר בחלב אם שוב בישלו בה היתר אסור באכילה אעפ"י שאינה ב"י דבאיסורי הנאה אין לחלק בין ב"י לשאב"י, ואם ב"י הוא כל המאכל אסור ואין לו תקנה (וצריך להשליכו לנהר או לבית הכסא) ואם אינו ב"י ישליך (דמי הקדירה פי' הנאת הבישול) לנהר, והמאכל מותר א"ז בפ"ב דע"ז. ט)0ד"ק ונ"ל דצ"ל בנגעלה דאי לאו הכי הוה אסור למירמי ביה שיכרא דכיון ששוהה בו זמן ארוך הוי כבוש וכבוש ה"ה כמבושל. י)0חרס הדרייני פי' של אנדריאנוס קיסר ונעשה מקרקע בתולה שלא נעבדה מעולם ובולע הרבה יותר מחרס אחר. חרס הדרייני היו שורין חרסין חדשים ביין ומייבשין אותן וכשהן רוצין שורין אותן חרסים במים ויצא היין הנבלע בו ושותין. ומסיק התם (דף ל"ב) הלכתא כמאן דאסר לסמוך כרעי המיטה בחרס הדרייני. יא)0ד"ל בפ' א"מ דף ל"ב רוצה בקיומו ע"י דבר אחר מהו, פרש"י ישראל רוצה בקיומו של יין נסך ולא בשביל יין אלא בשביל החרס ולסמיכה עכ"ל. יב)0משום יין הבלוע בו. הגה ד"ב ונראה דלשון זה דהשערים אינו מיושב כלל אחר פירש"י וצריך לפרש כמ"ש בהגהות לפי דברי סמ"ג כנ"ל. יג)0כסי (ע"ז ל"ג) פעם ראשונה ושנייה אסור כו' פירש"י כוס של חרס אם נתן בהן מים שתי פעמים ואח"כ יין ונגע בו נכרי (ד"ל פי' ביין שבתוך הכלי ודו"ק) אח"כ. צריך עירוי ג' ימים אבל אם נתן בו מים ג"פ א"כ (וי"ג אז) הוא בלוע ממים. ואם נותן בו אח"כ יין אין צריך רק שכשוך (וי"ג שפשוף) הלכך (לפרש"י) כלי חרס חדשים צריך ליתן בהם מים תחלה ג"פ או פ"א וישהו שם רביע היום עד שיהא הכלי בלוע ממים, ואח"כ אם נתן בהן יי"נ סגי בהדחה פ"א ולא יותר כו'. ומפירש"י הנ"ל התיר ר"י הלבן בשר שנתבשל בקדירה של חלב והי' בה חלב כל הלילה, ואמר כיון דבלע פעם ראשונה ושנייה ושלישית מקודם לכן לא בלע הלילה כלל (י"ג כלום) וחלב שבלע קודם לכן לא אסר דנטל"פ הוא, פא"מ מרדכי תתכ"ב. יד)0אסור בהנאה. שני ד"ו. יש להסתפק בב"ח שאסרו חכמים כגון ששהה בצונן יותר מיום אחד או ע"י מליחה אם אסור בהנאה אם לאו, והמתיר בהנאה אין מוחין בידו כל כמה דלא אשכחן ראי' לאיסור א"ז. וז"ל א"ז פסק ר"ת בשר ששהה בחלב צונן יותר מיום א' דאסור (מדרבנן) משום דהוה כבוש וחשיב כמבושל ומפליט ובולע והביא ראי' מפ' אלו עוברים דמסיק התם בב"ח חידוש היא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא מותר. הא יותר מיום אחד אסור והיינו משום דחשיב ליה כבוש. ובפכ"ה אמר שמואל מלוח ה"ה כרותח. כבוש הרי הוא כמבושל ומפליט ובולע ובההוא עכברתא בשיכרא דמשערינן בס' אע"ג דצונן הוא אלמא כבוש ה"ה כמבושל דהא שהה יותר מיום אחד וריב"א אוסר אפי' ביום אחד וכן כל איסור צונן בצונן ביום אחד בולע ואוסר מדקאמר בפ' א"ע בב"ח חידוש הוא דאי תרו כו' ואי לא בלע מה חידוש הוא. אלא ש"מ דבלע, כיון דבלע אסור מדרבנן. טו)0מעשה היה בקדירה חדשה של חרס שתחבו בו כף חולבות ולא הי' ס' במים לבטל הכף, והשתא היתה בליעת הקדירה מחלב. לאחר כמה ימים חזרו ובשלו בה מים ותחבו לתוכה כף של בשר ב"י, ואמר מהר"ם ז"ל כיון שנבלע הקדירה מפגם של בב"ח. שאסור לבשל בה בשר או חלב כי אם דגים. מ"מ אין הקדירה נעשית איסור לאסור הבשר שבשלו בה אח"כ משום דהוה נ"ט בר נ"ט דהיתר דכשנבלע האיסור בקדירה עדיין הי' היתר עכ"ל סמ"ק סי' רי"ג. טז)0אבל הכף מ"מ אסורה בסמ"ק וכן בי"ד כתיב דאם תחב הכף ב"פ ולא נודע לו בינתים צריך ב"פ ס' וע"ש יותר. צריך ב"פ ס', בדברי ראב"ן לא משמע הכי דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע ובתוס' כה"ב בשמעתתא דאפשר לסוחטו אסור, איתא דאין להצריך ב"פ ס' אלא משום דאמרי' דהיתר הבלוע שנאסר כבר שוב פולט עוד ואוסר (ד"ל הגה פירש דחיישינן שמא לא פלט בתחיבה ראשונה כל איסור הבלוע בו. אלא נשאר בה מעט ונכנס מן ההיתר שבקדירה בתחיבה ראשונה בתוך הכף נ"ט חלקים נגד האיסור הבלוע. וא"כ נאסר אותו ההיתר הבלוע מן האיסור הבלועה הואיל וליכא ס' ויוצא בתחיבה שנייה לכן צריך עוד ס' נגד כל הכף ודוק). ולא ראיתי מורי הוראה מדקדקים אם הכף נתחב שני פעמים אם לא וכה"ג נמי אין אנו נוהגים להצריך (שני) ששים פעמים ששים כנגד הטיפה שנפלה כנגד הרוטב. אלא די בפ"א ס' כמש"כ לעיל בש"ד בדיני ביטול סי' נ"ה [בהגה ד"ה אך אני עיקר קבלתי אכתוב כו'], והמחמיר תע"ב והמיקל לא הפסיד עכ"ל מהרא"י ז"ל. יז)0אם הוסיפו מים אח"כ. אם לא כיון כדי לבטל האיסור מצטרפין. דקיי"ל כל איסור שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור. ואין לחוש שמא כיון לרבות במזיד. שאם באנו לחוש לזה גם לא נאמין לו שלא ריבה. אבל המכוון להרבות אפי' הוא מין במינו וההיתר רבה על האיסור שהוא בטל מה"ת. אלא שהחכמים הצריכו ס' אינו בטל כיון שריבה במזיד. וכ' הרמב"ם דוקא למבטל עצמו אם הוא שלו קנסינן לאוסרו עליו. או למי שכיון לבטלו בשבילו אבל לאחרים שרי (עכ"ל יו"ד סי' צ"ט). ואני אומר שאם בשוגג הוסיפו בהם אפי' לא היה בהם ס' מתחלה כיון שיש ס' עכשיו מן הרוטב על האיסור הנימוח בתוכה מותר אם ידוע בודאי כמה היה איסור וידוע בודאי שיש ס' עכשיו. וכבר הוכחתי דאפשר לסוחטו במים ובכל דבר המתערב מותר. אבל אם במזיד הוסיפו עליו ודאי אסור דהא אין מבטלין איסור לכתחלה. ואם עבר ובטלו אסור. וכן אם אין ידוע האיסור כמה היה לכתחלה שלא הותר במס' תרומה אין ידוע כמה נפלה אלא בתרומת זיתים בלבד דעיקר איסור דרבנן עכ"ל סה"ת. יח)0נהגו העולם כפיר"ת דפי' טע"כ דאורייתא. ודווקא מין בשא"מ אבל מין במינו דאורייתא חד בתרי בטל. ומדרבנן בעי ס' עכ"ל סמ"ק. בסמ"ק הא דקיי"ל טע"כ לאו דאורייתא במין במינו היינו דוקא דאיכא רובא דהתירא. אבל פלגא ופלגא הוי טע"כ דאורייתא אפי' במין במינו. יט)0נ"ט לשבח אסור. וכן אם אינו נו"ט לא לשבח ולא לפגם אסור (ד"ל אבל נ"ט לפגם מותר). (הגהת אשר"י פ"ב דע"ז) וכן מצאתי בספר א"ז בפ' בתרא דע"ז. כ)0וכתב ראבי"ה האיך משערינן בס' כנגד כל הכלים האסורים. ממלאים כלי גדול מלא מים וממלאים הקדירה האסורה (גי' המרדכי באותם וגי' ד"ל מאותו מים, פי' שבתוך זה הכלי הגדול והטעם משום חלל הכלי האסור ולפי"ז ה"ה אם מהפך הכלי על פיה ומכניסה לתוך הכלי הגדול שממילא הוה ממולא מאותן המים והיא היא) עצמן, (ומכניסין) (ויתן ד"ל) הקדירה האסורה תוך אותו כלי גדול והמים היוצאים הן שיעור (ד"ל דופני הכלי) (ד"ו הקדירה האסורה), ואח"כ ימדוד אותן מים (המבטלים) (בכלי קטן) אם יש בהן ששים אם לאו (ד"ו ד"י וישער שיהא ס' בהיתר נגד אותו מים) עכ"ל מרדכי סוף פגה"נ. כא)0שהקדירה אב"י. ודוקא שעמד כל הלילה בלא בישול יש להתיר ולא בענין אחר. כי כיון שאין ידוע לנו מי גורם הפגם. מטעם זה יש להסתפק אם תחלת לילה או סופו או כולו גורם אבל אם עמדה כל הלילה מותר ולא בענין מעל"ע ועל דא אנא סמוך והמתע"ב אשר"י. כב)0או תוך מעל"ע שנעשה בו האיסור. פירוש שבכל מעת לעת בשלו בו מים דהיינו בכל השבוע.
